עיצוב בתים – מסע בין מציאות לדמיון
כשהייתי צעיר ורומנטי, נהגתי לקחת את אהובתי לשפת הים, שם הייתי ממיס את ליבה בדברי מתיקה, הייתי מרעיף עליה מחמאות ופתגמי אהבה שנונים וכשבעיניה היה מופיע הברק הנחוץ הייתי מספר לה לאור ירח על בית החלומות שאבנה לה כשתהיה אישתי, בית אשר יתוכנן בקפידה על ידי ארכיטקט מוכשר שתחום ההתמחות שלו הוא עיצוב בתים. לעיתים הייתי נסחף בתיאורים על שיפוצניקים שיבנו חדרים בהם תהיה משפחתנו מאושרת, על חשמלאים שיתקינו תאורה מושלמת ועל פיתוחי פירזול שיהיו על הארונות והידיות בכל רחבי הבית.
שעות רבות בילינו בפיתוח החלום הורוד שבו תהיה משפחתנו העתידית שמחה ומאושרת, עד שביום נכסף אחד (או ליתר דיוק בערב אחד), אזרתי אומץ וביקשתי ממנה להינשא לי וכשהיא הביעה את הסכמתה ונישקה אותי הרגשתי שהנה עכשיו הכול אפשרי, כאילו ניתן האור הירוק למימוש כל החלומות, לרגע קל אף הזיתי וראיתי את בית חלומותיי ניצב מולי במרחק כמה צעדים ממני ובאותו הרגע ידעתי שכשאהובתי לצידי כאישתי אין דבר אשר יעמוד ביני לבין חלומי.
הקמנו משפחה בישראל ברוב פאר והדר ושכרנו לנו דירה קטנה וישנה כשבלב שולטת ההרגשה שזה רק לשנה שנתיים, משהוא זמני שבו נעביר את ימינו, כי הנה אוטוטו נמצא את בית החלומות ובפתח יתייצב מיד ארכיטקט כשבידו מגזין של עיצוב בתים והוא מלווה בפמליה של שיפוצניקים שיוציאו לפועל את תוכניתו הגאונית: יתקינו תאורה, יסדרו לנו גג רעפים ועוד מיני אלמנטים של פירזול שנבחרו בטוב טעם. היינו צעירים ונמרצים ועבדנו קשה כשלנגד עינינו ניצב תמיד החלום…
עיצוב בתים – וכשניגמר החלום מתחילה המציאות…
השנים עברו להן ומשפחתנו התרחבה לה לאיטה. כוחנו ומרצנו הופנו לאפיקים שונים וסדר העדיפויות השתנה. מטרתנו הנוכחית הייתה לבלות כל רגע אפשרי עם ילדינו תוך סיפוק כל צרכיהם הנפשיים והחומריים. נטל הפרנסה ושגרת חיי היומיום גרמו לחלומנו לדעוך מעט, אך למרות זאת, מפעם לפעם בשעות הערב המאוחרות, כשהיינו פרושים על הספה הישנה מותשים וחסרי כוחות, עדיין היינו מוצאים עצמנו שבים ונזכרים בחלום הישן וחצי חיוך עייף היה נפרש על פנינו כשהיינו חושבים על ארכיטקט תיאורטי שהפך לחברינו הדמיוני משכבר הימים. לאורך השנים אשתי היקרה הפכה לצרכנית מושבעת של עיתונים ומגזינים בנושא עיצוב בתים, להם הקדישה מדף מיוחד ליד מיטתה ובהם הייתה מעיינת לפני השינה כדי שתוכל לחלום על תאורה ועל מוצרי פירזול מרהיבים שיהיו לנו בבית חלומותינו. ואני הייתי פוגש את חלומי בכל פעם כשהייתי עובר ליד אתר בניה ורואה חבורה של שיפוצניקים שוקדים על עבודתם. אז הייתי רואה שוב את בית חלומותיי ומרגיש כמו נווד שמחכה כבר לרגע בו יחזור הביתה.
אני אדם אופטימי מטבעי אך בכל שנה שעוברת, בכל יומולדת או מאורע כזה או אחר שגורם לי להביט אחורה על השנים שחלפו וקדימה על השנים שנותרו, אני רואה איך חלומי הורוד שהפך לאפרפר הולך ונגוז לו. אני מבין שלא יהיה בית חלומות, אולי דירה משופצת במקרה הטוב. אני יודע שלא אשכור את שירותיו של ארכיטקט, מקסימום נשכור שני שיפוצניקים תאילנדים או סינים או מה שיש שיעשו קצת "קוסמטיקה". פירזול, תאורה ותמונות בוודאי נרכוש באחד הרשתות הגדולות וזה יהיה בית חלומותינו החדש, חלומנו המשופץ. בכל שנה ובכל אירוע שגורם לי לחשוב על עבר ועתיד ליבי נצבט מעט כשאני יודע שחלומי לא יתממש, אך רגע לאחר מכן אני מביט באישתי האהובה ובילדי היפים ואני מודה לבורא עולם על כל מה שנתן לנו ולעזאזל הכול, העיקר הבריאות!