שיר ערש בעריסה או בלול…

יש כל-כך הרבה מושגים חדשים שנכנסים ללכסיקון, כאשר תינוק מצטרף למשפחה: שמות חברות חיתולים, סוגי מוצצים, כסאות בטיחות, מנשאים והעיקר המקום הכי מכובד – מקום השינה! תינוק ישן הוא ברכה! שיאכל, שיעשה שיהוק-גיהוק-פיהוק, שיחייך, שנחליף לו חיתול בכל האכלה ושישן.                                                             

האבסורד הגדול אצל האדם המודרני הוא התייחסותו למקום השינה של התינוק שלו. אני חושבת שמאז ימי האדם הקדמון, התינוק היה צמוד לאם. לאחר 9 חודשים, בהם התינוק נמצא בתוך האם, הרי זה די אכזרי לשים אותו ממש בנפרד. לאחר הלידה, האם נשאה אותו מלפניה או על הגב, הוא ישן איתה ועם הגדילה, נעשה הניתוק הפיזי – לאט-לאט. במאה ה-20 חל שינוי מהותי בהתיחסות לתא המשפחתי. האדם רצה לגדל את ילדיו כאנשים  עצמאיים, לא תלותיים. תאוריות פסיכולוגיות שלמות התפתחו על נושא הינקות והילדות. הורים מודרניים לפני כמה עשורים התחילו לתכנן את חדר הילדים עוד לפני הלידה. לא פלא שלרובנו יש חרדת נטישה.

אולם ההורים הנאורים של ההמאה ה-21, הבינו שלשים את התינוק הפעוט, במיטה הגדולה, בחדר הגדול – לבד, אינו דבר נכון. התינוק חזר להיות צמוד יותר להוריו.

המושג עריסה לתינוק חזר ללשון הדיבור. עריסות נחמדות הופיעו בחנויות השונות. חלקן בסגנון רטרו, חלקן מעץ בגוונים שונים, חלקן עם אפשרות של נדנוד. עקרון של עריסה לתינוק הוא לאפשר לתינוק להיות ליד מיטת ההורים  בחודשים הראשונים. להיות קרוב ולהרגיש מוגן ועטוף. העירסה בדרך-כלל קטנה ונעימה ומאפשרת תחושת שייכות וקרבה. עריסה לתינוק משמשת כמיטה חביבה לשלושת החודשים הראשונים לאחר הלידה. העריסה סמוכה למיטת ההורים, נוחה לשליפת התינוק להאכלה והנקה, ולהמשך שינה בסביבה החמימה של ההורים. העריסה על גלגלים ואפשר להסיע אותה לכל מקום ברחבי הבית. וכמו בסרטים ישנים ואיורי ספרים, אפשר לנדנד את התינוקי ולזמזם לו שירי ערש…

כאשר נולדה נכדתנו הבכורה, התמוגגתי למראה העריסה שהגיעה בירושה מהבת-דודה, האמא המנוסה. אני כסבתא ראשונית, חשבתי שלול לתינוק יהיה דבר מוצלח לתינוקת גדלה.

ב'בייבי דיל' הציעו לי מבחר עצום של לולים. והעיקר, כולם עומדים בתקן מוקפד של צביעה ועיצובים. הרווח בין שלבי העץ הוא קטן, אך לא קטן מדי. וכך התינוק יכול להיות חלק מהסביבה, אך, חס וחלילה, לא ישחיל את ראשו בין הרווחים. הצבע של הלול אינו רעיל, וההקפדה על כל דבר הוא מקסימלי. בחרתי בלול לתינוק מרווח וגדול, מלבני ולא מרובע (יש לי חרדה מדברים מרובעים, שמא זה ישפיע על הילדונת ותהיה 'מרובעת' בהתנהגותה). את הלול לא הבאתי לבתי. הוא עמד בכבוד בסלון ביתי, ואט-אט התמלא בצעצועים 'חינוכיים' וכאלה פחות. נחת לסבתא.